רישום פלילי על קנאביס: מרשם פלילי מול מרשם משטרתי

התשובה הקצרה

קנס מינהלי על החזקת קנאביס לצריכה עצמית אינו נרשם במרשם הפלילי. סעיף 8(ג) לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט-2019 קובע במפורש: "פרטים בדבר עבירות קנס ועבירות מינהליות לא ייכללו במרשם הפלילי, למעט במקרים שקבע השר, באישור ועדת החוקה".

עד כאן התשובה שכולם מצטטים. מה שכמעט אף עמוד לא ממשיך ואומר הוא שאותו חוק יוצר שני מרשמים נפרדים, לא אחד, ושלכל אחד מהם משטר מסירה משלו. לכן "האם יש עליי רישום" אינה שאלה אחת שיש לה תשובה אחת. היא שאלה שהתשובה לה תלויה בזהות הגורם ששואל ובמאגר שהוא רשאי לראות.

מי שהשאלה שלו נוגעת לרישיון נשק, לאשרה למדינה זרה או לסיווג ביטחוני צריך לקרוא את ההמשך, כי שם ההבדל בין שני המרשמים מפסיק להיות עניין טכני.

החוק יוצר שני מאגרים

סעיפים 1 ו-2(א) לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים מקימים את המבנה. אחריהם החוק לא מדבר על "רישום" כמושג כללי, אלא על מאגרים מוגדרים עם תוכן מוגדר.

המרשם הפלילי הוא זה שסעיף 8 עוסק בו. הוא כולל הרשעות וצווי בית משפט בפשעים ובעוונות. סעיף 8(ג) מוציא ממנו את עבירות הקנס והעבירות המינהליות. קנס מינהלי על החזקה לצריכה עצמית נופל בדיוק שם, ולכן אינו נכנס.

המרשם המשטרתי נוצר בסעיף 27, והוא מאגר אחר לגמרי. הוא כולל תיקים תלויים ועומדים, תיקים שנסגרו, הליכים שעוכבו וזיכויים, בעניינים של פשע ועוון. זהו מאגר של מה שקרה, לא רק של מה שהסתיים בהרשעה.

ויש שכבה שלישית שקל לפספס. סעיף 2(ג) שומר על סמכות המשטרה לנהל רישומים פנימיים אחרים, שהחוק הזה כלל אינו חל עליהם. כלומר גם אחרי ששני המרשמים מוסדרים, הם אינם ממצים את כל מה שקיים.

שני המרשמים זה מול זה

	המרשם הפלילי	המרשם המשטרתי
הסעיף שיוצר אותו	סעיפים 1 ו-2(א), ותוכנו בסעיף 8	סעיף 27
מה נכלל בו	הרשעות וצווי בית משפט בפשעים ובעוונות	תיקים תלויים ועומדים, תיקים סגורים, הליכים שעוכבו וזיכויים
עבירות קנס ועבירות מינהליות	מוצאות ממנו במפורש בסעיף 8(ג)	לא מנוסח כך; המאגר עוסק בפשעים ובעוונות
משטר המסירה	פרק ג' לחוק	פרק ד' לחוק

הטבלה נראית טכנית, וזה בדיוק הקושי. בשיחה יומיומית "רישום" הוא דבר אחד, ובחוק הוא שני מאגרים עם שני תכנים ושני משטרי מסירה. מי שקורא תשובה כללית ברשת מקבל בדרך כלל את השורה הראשונה בלבד.

שני משטרי מסירה, לא רק שני מאגרים

זה החלק שהופך את ההבחנה למעשית. החוק מקדיש למרשם הפלילי ולמרשם המשטרתי פרקים נפרדים, ג' ו-ד', שקובעים לכל אחד מהם מי רשאי לקבל ממנו מידע, לאיזו תכלית ובאילו תנאים.

המשמעות: אותו אירוע יכול להיות בלתי נראה לגורם אחד ונגיש לאחר, לא כי מישהו חרג מסמכותו אלא כי החוק בנה שני משטרים. אדם שקיבל תשובה מדויקת לשאלה "האם יש לי רישום פלילי" לא קיבל בהכרח תשובה לשאלה "מה יראה הגורם שאני עומד להגיש לו בקשה".

לכן הניסוח הנכון לשאלה אינו "יש לי רישום?" אלא "איזה מאגר הגורם הזה רשאי לראות, ומה בדיוק הוא שואל?".

מה קורה בפועל אחרי קנס

נדמיין את המקרה הפשוט: אדם נעצר עם כמות קטנה לצריכה עצמית, נרשם לו קנס מינהלי, הוא משלם, והעניין נסגר. מה קיים אחרי זה?

במרשם הפלילי, לפי סעיף 8(ג), לא נכנס פרט. זה חד וברור.

מעבר לזה אנחנו נזהרים, ובכוונה. סעיף 27 מגדיר מה נכלל במרשם המשטרתי, וסעיף 2(ג) שומר על סמכות המשטרה לנהל רישומים פנימיים נוספים שהחוק כלל אינו חל עליהם. מה בדיוק נשמר על אירוע אכיפה שהסתיים בקנס, ובאיזה מאגר, אינו דבר שאנחנו יכולים לקבוע מהחקיקה בלבד, ולא נכתוב "לא נשאר כלום" רק כי זו התשובה שנעים לשמוע.

מה שכן ברור הוא שהאירוע עצמו קרה. הייתה עצירה, הייתה תפיסה של החומר, נערך מסמך רשמי והוטל תשלום. "רק קנס" הוא לא "לא קרה כלום", וזה נכון גם כשהתשובה על המרשם הפלילי היא שלילית.

ומה עם מעסיקים

מעסיק אינו יכול פשוט לבקש לראות את המרשם הפלילי של מועמד. החוק מסדיר מי רשאי לקבל מידע מכל אחד משני המרשמים, לאיזו תכלית ובאילו תנאים, ולכל מרשם פרק משלו, ג' ו-ד'. הרשימה אינה זהה בין המרשמים ואינה זהה בין מקצועות.

לכן שתי שאלות שונות מתערבבות כאן בקביעות. האחת היא מה קיים באיזה מאגר. השנייה היא מה מעסיק מסוים רשאי לקבל, ומה הוא רשאי לשאול אתכם ישירות. תשובה על הראשונה אינה תשובה על השנייה.

את הכללים הספציפיים לכל מקצוע לא קראנו בנוסחם המחייב, ולכן איננו מפרסמים אותם. מי שמתמודד עם דרישה קונקרטית ממעסיק צריך לברר מה בדיוק נדרש ממנו ומכוח מה.

קטינים

התשובה לקטין שונה, ואנחנו לא מסכמים אותה כאן. ההסדרים הנוגעים לקטינים בדין הישראלי נבדלים בכמה מישורים, וכל תשובה בעניינם מחייבת בדיקה מול מקורות ראשוניים שטרם השלמנו. עמוד שיענה על השאלה הזאת בהיקש מהאמור למעלה יטעה, וזה סוג המידע שדווקא אצל קטינים מחיר הטעות בו גבוה.

מה שאנחנו לא עונים עליו, ולמה

שלוש שאלות מגיעות לכאן יותר מכל האחרות: רישיון נשק, אשרה לארצות הברית, וסיווג ביטחוני. את שלושתן אנחנו משאירים פתוחות.

הסיבה פשוטה. הכללים שקובעים מה גורם רישוי בישראל רשאי לקבל, ומה קונסוליה זרה שואלת בטופס שלה, אינם בחוק המידע הפלילי ואינם משהו שקראנו בנוסחו המחייב. עמוד שיענה "אין בעיה" או "תישלל לך הבקשה" יהיה ניחוש שנשמע כמו ידע, וזה בדיוק סוג התוכן שהאתר הזה נבנה כדי לתקן.

מה שכן אפשר לומר בביטחון, ומה שרוב העמודים האחרים לא אומרים: אל תסיקו את התשובה מ"לא נרשם במרשם הפלילי". זו תשובה נכונה על מאגר אחד. אם הגורם הבודק רשאי לראות מאגר אחר, או שואל שאלה רחבה יותר מ"האם הורשעת", ההיגיון הזה לא מחזיק.

מי שהעניין שלו קונקרטי צריך לברר מול הגורם המוסמך עצמו, ובמקרים לא פשוטים עם עורך דין.

הסיווג לא השתנה, וגם התשלום לא מוחק

שתי אי־הבנות נפוצות, ושתיהן נובעות מאותה הנחה שגויה: שהמסלול המינהלי הפך את העבירה לדבר אחר.

סעיף 22א(א) לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985 קובע שקביעת עבירה כעבירה מינהלית אינה משנה את סיווגה לפי סעיף 24 לחוק העונשין. העבירה לא ירדה בדרגה. מה שהשתנה הוא דרך האכיפה הרגילה שלה.

וסעיף 23 לאותו חוק קובע ששילם אדם קנס מינהלי, כופרה העבירה, "ואולם אין בכך כדי לפטרו מחובותיו על פי כל חיקוק". התשלום סוגר את ההליך על אותה עבירה. הוא אינו פעולה של מחיקה, ולא הבטחה שלא נותר תיעוד.

הרגע שבו זה כן הופך לרישום פלילי

יש דרך אחת ברורה שבה אירוע קנאביס לצריכה עצמית כן מגיע למרשם הפלילי: בקשה להישפט.

בקשה כזאת מוציאה את העניין מהמסלול המינהלי ומעבירה אותו לבית משפט לפי פקודת הסמים המסוכנים. העבירה שם היא עבירה לפי סעיף 7, שהעונש עליה עד 20 שנות מאסר ובסיפא, לצריכה עצמית בלבד, עד 3 שנים. הרשעה בעבירה כזאת היא הרשעה בעוון או בפשע, וזה בדיוק סוג הפרט שסעיף 8 מכניס למרשם הפלילי.

לפעמים יש סיבה טובה לבקש להישפט. זו החלטה שראוי לקבל אחרי ייעוץ, לא כתגובה מיידית לטופס. פירוט המסלולים והעונשים נמצא בעמוד עונש על החזקת קנאביס והקנסות הקצובים.

דרך שנייה, פחות מדוברת, היא ההחרגות. ההסדר המינהלי אינו חל על חיילים ועל מי שנתון לשיפוט בית דין צבאי, על מתגייסים למשמר הגבול ולשירותי הביטחון ועל אסירים. מי שנופל באחת מהן אינו במסלול הקנס מלכתחילה, ועניינו נבחן במסלול הפלילי הרגיל.

והמסלול שאין בו עבירה בכלל

שווה לסגור בנקודה שהיא לא טריוויה משפטית. מטופל שמחזיק מוצר קנביס שקיבל ברישיון או במרשם כדין אינו עובר עבירה, ולכן שאלת הרישום כלל אינה מתעוררת אצלו. סעיף 7 לפקודה אוסר החזקה ושימוש "אלא ברישיון או מרשם כדין", והמסמך הוא מה שמפריד. איך המסלול הזה עובד, מי רשאי להמליץ ומה נדרש, מוסבר בעמוד רישיון לקנביס רפואי.

זה גם ההבדל בין חומר שהגיע מבית מרקחת על פי מרשם לבין חומר שנמכר מחוץ לשרשרת המפוקחת, נושא שנדון בעמוד מה זה "שקיות רפואי ללא מרשם".

העמוד הזה מסביר מה החוק יוצר. הוא אינו בודק את התיק שלכם ואינו תחליף לייעוץ משפטי פרטני.