עונש על החזקת קנאביס: הקנסות, המסלולים ו-15 הגרם

התשובה הקצרה

מאז 1 באפריל 2022 החזקת קנאביס לצריכה עצמית ושימוש בו מטופלים כעבירה מינהלית. במקום חקירה ואישום, שוטר רושם קנס קצוב: 1,000 ₪ על שימוש במקום פומבי, 500 ₪ על החזקה לצריכה עצמית או על שימוש שאינו במקום פומבי. כך קובעות תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – החזקת קנאביס ושימוש בו לצריכה עצמית), תשפ"ב-2022.

האיסור עצמו לא בוטל. הוא יושב במקומו בסעיף 7 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, שקובע עד 20 שנות מאסר על החזקת סם מסוכן או שימוש בו, ועד 3 שנות מאסר כשההחזקה או השימוש הם לצריכתו העצמית של המחזיק בלבד. הקנס לא החליף את העונשים האלה; הוא מסלול טיפול אחר באותה עבירה.

המעשה	הקנס המינהלי הקצוב
שימוש בקנאביס במקום פומבי	1,000 ₪
החזקה לצריכה עצמית	500 ₪
שימוש שאינו במקום פומבי	500 ₪

הרקע המשפטי המלא, לרבות מדוע קנאביס מסווג כסם מסוכן מלכתחילה, נמצא בעמוד המעמד החוקי של קנאביס בישראל.

שני מסלולים, ומה מזיז ביניהם

זו הנקודה שממנה נגזר כמעט כל השאר. הפקודה מגדירה עבירה אחת. התקנות של 2022 קובעות שבחלק מהמקרים הטיפול הרגיל בה יהיה קנס מינהלי ולא הליך פלילי.

מה שמזיז אדם מהמסלול המינהלי אל הפלילי הוא בעיקר שאלה אחת: האם ההחזקה או השימוש הם לצריכה עצמית. מסלול הקנס בנוי סביב הצריכה העצמית ותו לא. הוא אינו נוגע במכירה, באספקה, בתיווך, בייבוא או בגידול, ואלה נשארו בפקודה במלוא חומרתם.

שני דברים נוספים מוציאים אדם מהמסלול המינהלי. הראשון הוא ההחרגות שבתקנות עצמן. השני הוא בקשה להישפט, שהיא בחירה של הנקנס.

מה נחשב "מקום פומבי", וההפתעה שברכב

ההבדל בין 500 ₪ ל-1,000 ₪ אינו כמות ואינו חומרה. הוא מקום.

"מקום פומבי" לעניין התקנות אינו רק רחוב או פארק. ההגדרה כוללת גם מקום שאינו פומבי אם המעשה נראה ממקום פומבי, כמו מרפסת שנצפית מהמדרכה, ולמעט מקום מגורים. והחלק שכמעט אף אחד לא כותב: התקנות מחילות את ההגדרה גם על רכב מנועי.

המסקנה מעשית מאוד. עישון בתוך הרכב הוא שימוש במקום פומבי לצורך התקנות, כלומר דרגת 1,000 ₪, גם ברכב פרטי, גם בחניה וגם כשהחלונות סגורים. הרבה אנשים מניחים בדיוק להפך, שהרכב הוא הפרטי מכול. וזה עוד לפני דיני התעבורה, שהם מערכת נפרדת שלא מתעניינת כלל בשאלה איזה קנס נרשם. את מה שהם כן אומרים אפשר לקרוא בעמוד נהיגה אחרי שימוש בקנאביס.

על מי ההסדר המינהלי אינו חל

התקנות מחריגות מתחולתן שלוש קבוצות:

• חיילים ומי שנתון לשיפוט בית דין צבאי;
• מתגייסים לשירות במשמר הגבול ובשירותי הביטחון;
• אסירים.

החרגה אינה פטור. היא ההפך: מי שנופל בה אינו מקבל קנס קצוב, ועניינו נבחן במסלול הפלילי הרגיל לפי פקודת הסמים המסוכנים. אצל חייל מתווספת לכך המערכת המשמעתית והפיקודית, שפועלת לפי כלליה שלה.

המסלול הפלילי: מה הפקודה באמת אומרת

סעיף 7(א) אוסר על שימוש בסם מסוכן וסעיף 7(ג) אוסר על החזקתו. שני האיסורים כפופים לחריג אחד, רישיון או מרשם שניתן כדין, וזה בדיוק החריג שבתוכו פועל מסלול הקנביס הרפואי. מטופל שמחזיק מוצר שקיבל במסגרת רישיון או מרשם לפי תקנה 4א לתקנות הסמים המסוכנים אינו עובר על סעיף 7. אותו מוצר עצמו, אצל אדם ללא המסמך, הוא עבירה. פירוט שני המסלולים והתנאים לכל אחד מהם נמצא בעמוד רישיון לקנביס רפואי.

העונשים בסעיף 7(ג) הם עד 20 שנות מאסר, ובסיפא, כשההחזקה או השימוש הם לצריכה עצמית בלבד, עד 3 שנות מאסר. הפער הזה הוא הציר של כמעט כל תיק סמים בישראל.

יש בסעיף 7 עוד הוראה שמצוטטת לרוב בטעות, ותמיד בכיוון המחמיר. סעיף 7(ד) קובע: "על אף הוראות סעיף קטן (ג) סיפה, מי, שלצריכתו העצמית, מחזיק בסם או משתמש בו בתוך כותלי בית ספר או בחצריו והוא אינו לומד באותו בית ספר, דינו – מאסר חמש שנים; הוראה זו לא תחול על מי שטרם מלאו לו שש עשרה שנים". שתי ההסתייגויות הן העיקר. ההחמרה מכוונת למי שאינו תלמיד באותו בית ספר, והיא אינה חלה על מי שטרם מלאו לו שש עשרה. פרסום עונש חמור מזה שהחוק קובע הוא טעות בדיוק כמו פרסום עונש קל מדי.

חזקת 15 הגרם: מה היא עושה ומה לא

"מעל 15 גרם זה סחר" הוא כנראה המשפט השגוי הנפוץ ביותר בעברית בתחום הזה.

המנגנון יושב בסעיף 31(3) לפקודה, לא בסעיף 7. לשונו: "מי שהחזיק סם מסוג המפורט בתוספת השניה בכמות העולה על הכמות המפורטת לצידו – חזקה שהחזיק בסם שלא לצורך צריכתו העצמית ועליו הראיה לסתור". התוספת השנייה מונה קנבוס 15 גרם ושרף של קנבוס 15 גרם.

מה שהסעיף עושה הוא להזיז את נטל ההוכחה. מתחת לכמות, על התביעה להוכיח שההחזקה לא הייתה לצריכה עצמית. מעליה, על הנאשם להראות שכן. זו חזקה הניתנת לסתירה, וזה בדיוק מה שהמילים "ועליו הראיה לסתור" אומרות.

מכאן שתי מסקנות שכדאי להחזיק ביחד. 15 גרם אינו תקרת חוקיות: גם גרם אחד הוא החזקה אסורה, ומה שמשתנה מתחת לסף הוא מי נושא בנטל, לא האם המעשה מותר. ו-15 גרם אינו הגדרה של סחר: אדם שיבסס מדוע הכמות שברשותו נועדה לו עצמו יכול לסתור את החזקה.

תשלום הקנס, ומה הוא סוגר

סעיף 23 לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985 קובע: "שילם אדם קנס מינהלי שהוטל עליו – כופרה העבירה; ואולם אין בכך כדי לפטרו מחובותיו על פי כל חיקוק". התשלום מסיים את ההליך על אותה עבירה. הוא אינו מוחק חובות אחרות שהדין מטיל.

וסעיף 22א(א) לאותו חוק מבהיר משהו שהרבה קוראים מפספסים: קביעת עבירה כעבירה מינהלית אינה משנה את סיווגה לפי סעיף 24 לחוק העונשין. העבירה לא "הפכה" קלה יותר. דרך האכיפה הרגילה שלה השתנתה.

לגבי הרישום, סעיף 8(ג) לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט-2019 קובע שפרטים בדבר עבירות קנס ועבירות מינהליות לא ייכללו במרשם הפלילי, למעט במקרים שקבע השר באישור ועדת החוקה. זו תשובה על המרשם הפלילי ורק עליו, ויש בישראל יותר ממרשם אחד. ההבחנה, ומה היא אומרת למי שניגש לבקשת רישיון נשק או אשרה, מוסברת בעמוד מרשם פלילי מול מרשם משטרתי.

עבירה חוזרת: מה כתוב ומה לא

התקנות של 2022 אינן מדרגות את הקנס לפי מספר הפעמים. ההבחנה שלהן היא בין שימוש במקום פומבי לבין החזקה או שימוש שאינם במקום פומבי, וזה כל מה שהן קובעות בעניין הסכום.

זה שינוי מהפיילוט שקדם להן, זה של 2019, שדיבר על 1,000 ₪ בעבירה ראשונה ו-2,000 ₪ בעבירה שנייה. הסכומים ההם אינם בתוקף, והם המקור לרוב המידע השגוי שעדיין מדורג גבוה בחיפוש בעברית. מי שנתקל בהם קורא מקור שלא עודכן מאז אפריל 2022.

מה שלא נאמר כאן, ובכוונה: האם ובאילו תנאים רשאית התביעה להגיש כתב אישום למרות שהעבירה נקבעה כמינהלית. יש לשאלה הזאת תשובה בחוק העבירות המינהליות, ואנחנו לא מפרסמים סעיף שלא קראנו בנוסחו המחייב. מה שכן ניתן לומר בביטחון הוא שהמסלול הפלילי נותר פתוח, ושהקנס המינהלי הוא דרך הטיפול הרגילה ולא זכות מוקנית.

מה נשאר מחוץ למסלול המינהלי לגמרי

המסלול המינהלי עוסק בהחזקה ובשימוש לצריכה עצמית. זהו. כל שאר הפעולות שהפקודה מתייחסת אליהן נשארו בדיוק היכן שהיו, בלי שינוי ובלי קנס קצוב: מכירה, אספקה, תיווך, ייבוא, ייצוא וגידול.

זה חשוב לשתי קבוצות שונות של קוראים. הראשונה היא מי שמניח שאם ההחזקה "ירדה בדרגה", אז גם מה שקורה סביבה התרכך. לא. השנייה היא מי שנותן לחבר כמה גרם ומניח שזה כמו להחזיק. העברה לאדם אחר אינה החזקה לצריכה עצמית, וכל מי שהיה מעורב באספקה נמצא במקום אחר בפקודה.

התוצאה המעשית: בעסקה שנגמרת בקנס של 500 ₪ לצד אחד, הצד השני עשה משהו שהפקודה מתייחסת אליו בחומרה אחרת לגמרי. שני הצדדים באותו אירוע, שני מסלולים.

קטינים

הטיפול בקטינים נבדל, ואיננו מסכמים אותו כאן. כל תשובה בעניינם מחייבת בדיקה מול מקורות ראשוניים שטרם השלמנו, והיקש מהאמור למעלה יטעה. העמוד הזה עוסק בבגירים.

מה זה לא אומר

הקנס המינהלי מתפרש לעיתים קרובות כהרבה יותר ממה שהוא. זו אינה לגליזציה: קנאביס נותר סם מסוכן אסור. זו אינה דה־קרימינליזציה מלאה: העבירה קיימת, סיווגה לא השתנה, והמסלול הפלילי במקומו. וזה בהחלט אינו "כלום", גם כשאין הליך פלילי. יש עצירה, יש תפיסה, יש מסמך רשמי ויש תשלום.

צד אחד של העסקה נשאר עבירה חמורה בכל מקרה, גם כשהקונה משלם 500 ₪ ומסיים: מי שמכר. ומה שנקנה מחוץ לשרשרת האספקה המפוקחת לא עבר שום בקרה, נושא שנדון בעמוד מה זה "שקיות רפואי ללא מרשם".

מי שמתמודד עם אירוע אכיפה קונקרטי, ובמיוחד מי ששוקל בקשה להישפט, צריך ייעוץ משפטי פרטני. העמוד הזה מסביר את הדין; הוא אינו עורך דין.