באד טריפ מקנאביס: מה עושים ברגע הזה

מה לעשות עכשיו

זה יעבור מעצמו, וזה לא מסוכן לחיים. עבור למקום שקט, שב או שכב, האט את הנשימה, ואל תישאר לבד אם אפשר.

זה כל מה שצריך לדעת בדקה הראשונה. השאר בעמוד הזה מסביר למה, כמה זמן, ומה כן צריך להדליק נורה אדומה.

מה קורה בגוף

התחושה שמתלווה לאפיזודה כזו — פרנויה, לב שדוהר, מחשבה שמשהו רע קורה, לפעמים תחושה שהזמן נמתח — היא תגובה של מערכת העצבים לריכוז גבוה מדי של החומר עבורך, כאן ועכשיו. "גבוה מדי" הוא לא מספר קבוע. אותו אדם, באותה כמות, יכול לעבור את זה פעם אחת ולא לעבור את זה בפעם הבאה. עייפות, קיבה ריקה, מקום לא מוכר, אנשים לא מוכרים, ומצב רוח שנכנסת איתו — כל אחד מהם מזיז את הגבול.

חשוב להבין מה זה לא. זו לא מנת יתר במובן שיש למונח הזה בהקשר של חומרים אחרים, ולא מצב שמצריך התערבות כדי להסתיים. הגוף מפנה את החומר בקצב שלו, וההרגשה הולכת אחרי הקצב הזה.

כמה זמן

התשובה תלויה בדבר אחד יותר מכל השאר: איך החומר נכנס.

בשאיפה, ההשפעה מגיעה מהר ודועכת מהר יותר. באכילה היא מגיעה לאט, לפעמים אחרי שכבר החלטת שלא קרה כלום, ואז נמשכת זמן ארוך משמעותית. הרבה אפיזודות קשות מתחילות בדיוק שם: מישהו אכל, לא הרגיש, אכל עוד, ואז שתי המנות עלו יחד.

אנחנו לא מפרסמים כאן מספר שעות. הפרמקוקינטיקה של הקנאביס בגוף מפורטת בעמוד על כמה זמן הוא נשאר בגוף, עם המקורות שלה — ובאותו עמוד גם ההסבר למה לשאלה "כמה זמן" אין תשובה אחת שמתאימה לכולם. מה שנכון לרגע הזה: יש לזה סוף, והוא לא רחוק.

מה עוזר

הדברים שעובדים הם משעממים, וזה בסדר.

מקום שקט ומוכר עוזר יותר מכל דבר אחר. אור נמוך, בלי מוזיקה חזקה, בלי מסכים, בלי המון אנשים. לשבת או לשכב — עמידה מחמירה את הסחרחורת ומגדילה את הסיכוי ליפול.

נשימה איטית. לא טכניקה מסובכת, פשוט להוציא אוויר לאט יותר משאתה מכניס. זה מוריד את הדופק, והדופק הוא חצי מהפחד.

מים, או משהו מתוק לשתות. אדם אחד רגוע בסביבה, שאומר בקול רגיל שזה יעבור. וזמן.

מה לא עוזר, ומה מחמיר

אין קיצור דרך. קפה, מקלחת קרה, ריצה, אלכוהול — כלום מזה לא מפנה את החומר מהגוף. קפה ואלכוהול דווקא מחמירים: הראשון מעלה דופק על דופק שכבר גבוה, השני מוסיף שיכרון על שיכרון ומקשה על שיפוט.

להוסיף עוד כדי "להתאזן" זה הדבר הגרוע שאפשר לעשות, וזו טעות נפוצה.

לא לנהוג. לא כשזה קורה, לא כשזה מתחיל לדעוך, ולא בשביל להגיע למקום רגוע יותר. אם צריך לזוז, שמישהו אחר יסיע או קח מונית. לפרטים על מה שהחוק אומר בעניין הזה יש עמוד נפרד על נהיגה אחרי שימוש בקנאביס, והוא רלוונטי גם ביום שאחרי.

לא להתווכח עם מה שאדם באפיזודה מרגיש. אם הוא בטוח שמשהו רע קורה, "אתה מדמיין" לא מוריד את זה. "אני פה, זה מהחומר, זה יעבור" עובד טוב יותר.

מתי זה כבר לא באד טריפ

יש מצבים שבהם לא מחכים. תתקשר ל־101:

• כאב בחזה, קשיי נשימה, או דופק שלא נרגע לאורך זמן
• הקאות חוזרות שלא מפסיקות
• אובדן הכרה, או בלבול שממשיך להחמיר במקום להשתפר
• פרכוסים
• אין מגע עם המציאות והמצב לא משתפר
• חום גבוה, קשיחות שרירים, הזעה חריגה
• מחשבות לפגוע בעצמו או באחרים

ושתי הערות שחשובות יותר מהרשימה. אם אתה לא בטוח, תתקשר. מוקד 101 קיים בשביל זה, ואף אחד לא נזף במי שהתקשר מוקדם מדי.

והשנייה: חלק מהתסמינים האלה בכלל לא באים מקנאביס. התקף חרדה, היפוגליקמיה, התייבשות, אירוע לבבי או ריאתי — כולם יכולים להיראות בהתחלה כמו אפיזודה קשה. מי שמניח שזה "רק באד" עלול להחמיץ משהו אחר.

כשהחומר לא היה מה שחשבו

אם החומר הגיע ממקור לא מפוקח, יש תרחיש שמשנה את התמונה. קנבינואידים סינתטיים מרוססים על חומר צמחי, ולכן נראים ומריחים כמו קנאביס. בספרות המחקרית הם מתוארים כאגוניסטים מלאים של הקולטנים הקנבינואידיים, בעוד ש‑THC הוא אגוניסט חלקי — ומשמעות ההבדל היא שלתגובה שלהם אין את אותה תקרה. תופעות הלוואי החדות שדווחו עבורם חמורות מאלה של קנאביס צמחי.

מעשית: אם מגיעים לצוות רפואי, אומרים לו שיש ספק לגבי מקור החומר. זה משנה את הטיפול. הרחבה על מה עלול להיות בחומר ומה נבדק באצווה מפוקחת נמצאת בעמוד על קנאביס מרוסס ומזוהם.

אם זה קורה למישהו לידך

תישאר. זה 90 אחוז מהעבודה.

דבר לאט ובשקט. אמור לו איפה הוא, מי אתה, ומה קורה — ותחזור על זה. בזמן אפיזודה קשה לאדם להחזיק מידע, ולכן אותו משפט צריך להישמע כמה פעמים, בלי אי־סבלנות.

הורד גירויים: אור, רעש, מסכים, אנשים. אחד לידו עדיף על חמישה סביבו.

הצע מים. אל תכריח כלום. אל תיתן לו לנהוג ואל תשאיר אותו לבד, גם אם הוא אומר שהוא בסדר. ואם המצב מחמיר או שאתה לא בטוח — 101.

אחרי שזה נגמר

אפיזודה אחת לא אומרת שמשהו בגוף שלך שבור. היא כן אומרת משהו על השילוב שהיה שם: הכמות, הצורה, המקום, המצב.

אם זה חזר יותר מפעם אחת, זה מידע ולא סתם מקריות. חרדה שמופיעה בעקבות שימוש מוכרת ומתועדת, ויש לה עמוד משלה — התקף חרדה מקנאביס — עם מה שידוע על מי בסיכון גבוה יותר ומתי זו סיבה להפסיק.

בעוקבה ישראלית גדולה של מטופלי קנאביס רפואי, 34.2 אחוז מהמטופלים דיווחו על תופעת לוואי כלשהי, כשהשכיחות שבהן היו סחרחורת ויובש בפה. הנתון הזה מתייחס לטיפול מפוקח במינון מוגדר, לא לשימוש שלא במסגרת כזו, אבל הוא מראה שתופעות לוואי הן חלק מהתמונה גם כשהחומר מוכר ומדויק.

למי לפנות

• מצוקה נפשית, מיידית ובכל שעה — ער"ן, עזרה ראשונה נפשית, קו 1201. אנונימי, ללא תשלום, בכל שעות היממה.
• מצב רפואי דחוף — 101, מד"א.
• מידע והכוונה במערכת הבריאות — מוקד "קול הבריאות" של משרד הבריאות, 5400*.
• טיפול במסגרת ציבורית — פורטל בריאות הנפש של משרד הבריאות.

לא תמצא כאן קישור למרכז גמילה פרטי. השאילתות בתחום הזה מוחזקות כמעט כולן על ידי גורמים שמוכרים את התשובה, ועמוד שנכתב כדי להצביע על זה לא ייצור ניגוד עניינים משלו.

מה העמוד הזה לא

הוא נכתב ממקורות מפורסמים על ידי עורך בשם, והוא לא ייעוץ רפואי. אין באתר הזה סוקר רפואי, וזה כתוב כאן ולא רק בעמוד ההבהרות, כי מי שקורא את העמוד הזה אולי מתכוון לפעול לפיו. במצב שמדאיג אותך — 101. בספק — 101.