מיזו Mizo

שלוש קטגוריות של איור

הנוהל מחלק ציורים על אריזה לשלושה סוגים. יש איור אסור, שמטרתו קידום מכירות או רמז להתוויה. יש איור מותר שמתאר את המוצר עצמו, למשל בקבוקון או תפרחת. ויש מקרה ביניים אחד, איור של פרי או עלים שנועד לציין טעם או ריח.

למקרה הביניים נקבעה מגבלת שטח: לא יותר מחמישה עשר אחוז מהפאה המרכזית של האריזה.

למה דווקא מגבלת שטח

מפני ששאלת המותר כאן אינה מה מצויר אלא כמה מקום הוא תופס. איור קטן של לימון לצד שם המוצר הוא ציון של פרופיל ריח. אותו לימון על חצי מהקופסה הוא מיתוג של משקה.

הנוהל בחר לא להיכנס לוויכוח על כוונה, והציב מספר.

הקו שלא עוברים

רמז להתוויה. איור שמרמז על שינה, על כאב או על רגיעה נופל לצד האסור גם אם הוא מופשט לגמרי, ואותו היגיון עומד מאחורי האיסור לכתוב כמה זמן המוצר פועל.

מה שכן חייב להיות מצויר

סמלילים. אם הופעלו על חומר הגלם או על המוצר תהליכים פיזיקליים או כימיים, למשל הקרנה, הם משתקפים לציבור באמצעות סמליל מוסכם על האריזה החיצונית, ומקרא מילולי שלהם מופיע בעלון. אצווה שלא עברה את התהליך אינה נושאת את הסמליל, ולכן הסימון הזה נבדל מאצווה לאצווה ולא רק ממוצר למוצר.